הציפוי האלקטרוני של חרוזים זהה בעצם לזה של מוצרים מצופים באלקטרוניקה יהלומים רגילים. ההבדל הקל הוא שהחרוזים קטנים יותר, ויש לשקול כיצד לשפר את היעילות. בדרך כלל, ניתן לשים את בסיס החרוזים על מתקן, את שני הקצוות מהודקים עם אגוזים, ואת החלקים הלא מצופים עטופים בבד פלסטיק לבידוד. ניתן לקבוע את מספר המצעים שיש לענוד במחרוזת בהתאם לגודל מיכל האלקטרוניקה. אם המיכל מאפשר, ניתן לצבוע מאות או יותר בו-זמנית. בנוסף, שיוף, עיבוי עדיף לבצע במיכלי ציפוי שונים. חול לסיבוב אופקי חרוזים, ועיבוי ניתן למקם אנכית, ניתן לציפוי יותר. כסוכן מליטה, המתכת המצופה חייבת לא רק להבטיח את חיי השירות של החרוזים אלא גם לאפשר ליהלום להשיג קצה טוב יותר. כלומר לקחת בחשבון גם את החיים וגם את היעילות, אז עבור חרוזי יהלום מופחתים בשכבה אחת, עובי הציפוי צריך להיות בינוני. אם שכבת הציפוי דקה מדי והיהלום קבור מעט מדי, יציבות ההדבקה תהיה גרועה, והיהלום ייפול אם הוא לא ימלא את תפקידו במלואו במהלך השימוש, וחיי מסור החוט קצרים מדי. להיפך, אם שכבת הציפוי עבה מדי והיהלום מוטבע כמעט לחלוטין בשכבת הציפוי, ליהלום אין קצה ויעילות הניסור נמוכה מדי. עד שהסלע ימשיך לשפשף את המתכת המצופה וללבוש אותה לערך מסוים, למסור התיל תהיה מהירות החיתוך הרגילה. לכן, עובי הציפוי צריך להיות מתאים. נהוג להאמין שעובי הציפוי שווה ערך לשני שליש מגודל החלקיקים הממוצע של לוח היהלום. כלומר, שליש קטן מגובה היהלום חשוף למתכת הציפוי.
